"את רוצה לדעת איך להיכנס להריון? תנשמי עמוק ותורידי לחץ !" זו הייתה אמירתה של אימי המדהימה שהבינה שאני ובעלי נלחמים בשיניים בפרוצדורות, ביורוקרטיה, זריקות, הוצאות, מחזורים, כאבים, ריבים וחוסר חברים, "בדור שלי" היא הוסיפה "היה ידוע שכל מי שלא נכנסת להריון צריכה פשוט לנוח ולהירגע ואם זה לא עוזר אז צריך ללכת לפסיכולוג". אז נרגעתי, ואפילו נחתי, יצאנו לחופשה וספגנו את ריח הים אבל שום דבר מהדברים הללו לא עזרו לבעיית הזרע הקשה שלו, לא הים, לא המנוחה ולא החופש! נו שויין אז מה עכשיו, ניקח את הזרע לפסיכולוג????
כשאנחנו יושבים מול הרופא ומבינים לראשונה שהריון בדרך הטבעית לא יהיה כאן, הרי אף אחד לא חושב להצמיד לתהליך הרפואי גם תהליך אישי, תמיכתי, רגשי. אף אחד לא חושב מה עובר על אישה שאומרים לה שיש לה בעיות בביציות, או שהיא פוליציסטית ולכן לא מבייצת ללא הורמונים ואף אחד לא מסביר לו שבעיית הזרע שלו לא קשורה לחוסר הספורט שלו בשנתיים האחרונות או אפילו לעובדה שהוא נהג משאית. מיד מתחילים בריצות, היכונו, החל, רוץ לעבר המטרה, לא חשובה הדרך, לא חשוב שתאבדו את עצמכם בדרך, לא משנה שהזוגיות שלכם לא תיראה אותו הדבר, לא נורא שלא תעשו סקס בספונטניות או שתצטרכו לקבל הוראות מפורשות אם וכאשר אפשר להזדיין, לא חשובה העובדה שאם עד היום הייתה קריירה אז מהיום אין לה ערך, לא משנה העובדה שכל מי שהיה חבר שלכם עד היום כבר לא יוכל לשמש חבר כי אתם צריכים תמיכה ומה הם מבינים – הרגע התחתנו וכבר יש להם תאומים!
אז מה לעזעזל עושים עם כל המחשבות, הרגשות, עוד מחשבות, הרצונות, האכזבות, הבכי, הכאב, התסכול, והנה עוד מחשבות….
לפני הכל מבינים שזוהי תקופה והיא תעבור!
נכון, זה נשמע בנאלי ואולי אפילו קצת ילדותי אבל זה מה שצריך להכניס לתודעה.
אחד הדברים הראשונים שקואים לנו זה שאנחנו מפסיקים לחיות את החיים עד אותו רגע של תחילת המסע ומתחילים לחיות חיים חדשים, מקבילים, אחרים.
זה משאיר אותנו כל הזמן בתסכול, במחשבות, בשאלות, בקיצור בהרבה מאוד סימני שאלה של למה כל זה מגיע לי? מה עשיתי ? אולי זה מסר? מי צריך את כל הזבל הזה???
ברגע שנבין שמדובר בגוף ובנפש שעוברים את טיפולי הפוריות, יהיה לנו קל יותר לקבל את הדברים.
אנחנו עסוקים במציאת הרופא הטוב ביותר, אנחנו רצים מבדיקה לבדיקה ובעיקר אנחנו שומרות על "קור רוח ואופטימיות" אבל תכלס בואו רגע נדבר על העובדה שאנחנו חושבות על הטיפולים 25 שעות מכול יום (עוד שעה בונוס בשביל הכיף), בואו נדבר על העובדה שאנחנו יוצאים פחות, מבלים פחות, צוחרים פחות, מקיימים פחות יחסי מין (מה הטעם וגם אם יש טעם אז תמיד אסור) ובוא נדבר על כך שבעבודה כבר לא כיף, כולם מעצבנים וכולן כבר בהריוןןןןןןן גם אלו שהתחשתנו אחרינו ראבק, מתי זה כבר יקרה?
אז כן יש לכם את הרופא המעולה הזה שכולם מדברים עליו בכל הפורומים, אבל מעבר להמתנה מתישה לתור, שיחות קצרות איתו במקרה הטוב ועם המזכירות שלו במקרה הפחות טוב ופגישה קצרה לפני ההרדמה או ההחזרה או בכל הזדמנות אחרת, כמה לבד אתם בתהליך????? מלבד ה 20 דקות נטו שאתם מבלים עם הרופא המדהים שלכם, כמה אתם לבד???? למה???
יאללה, הגיע הזמן לטפל בלב, בראש, במחשבות, ברצונות, בשאלות, תהיות, בכך ובכך!
יש לי חלום שכל זוג יתחיל ויסיים את תהליך הפוריות כמה שיותר מהר עם כמה שפחות כאב ובעיקר עם זוגיות מוצלחת בהתחלה וגם בהתחלת ההורות. יש לי חלום שכל אישה יחידנית תרגיש ערך וביטחון עצמי ובעיקר תרגיש שהיא לא לבד בהחלטות ובהתרגשות, ויש לי חלום שנשכיל להבין כחברה שהמגפה הכי שקטה שלנו לצד ההשמנה היא הפוריות ושנבין היום שתמיכה וליווי בתהליכי פוריות הם חלק בלתי נפרד מההצלחה של הזוגות ובטח של הרפואה, יש לי חלום ואני אגשים אותו!!!
כשמפסיקים לחפש את הדרך לאושר, מוצאים את האושר שבדרך….
אני מאחלת לכם המון ילדים ותמיכה , כי ילדים זה שמחה ותמיכה היא מתנה!
