בעקבות כתבה לפני כמה חודשים על בנק הזרע מצאתי את עצמי מתלבטת רבות לגבי מה נכון ומה לא נכון, ובעיקר האם יש נכון ולא נכון בסיטואציה בה אישה מבקשת לממש את זכותה להרות, לממש את זכותה שמישהו יקרא לה אימא גם מבלי שיהיה "אבא" בחייה, לממש את הרצון והכמיהה להיות בהריון, לחוות לידה ופשוט להתנהל כנגד כל הסיכויים מול עולם, שחי בעיקר, גם בשנת 2010 לפי נורמות ומה שמקובל לעומת מה שנכון, בכל סיטואציה באופן אישי בעבור כל אחת.
במסע חיי, בין היתר אני מלווה נשים יחידניות ולסביות אשר מבקשות לממש את ההורות על ידי תרומת זרע, אני עוברת עם הנשים המדהימות האלו מסע לא קל של התלבטויות, מחשבות, חששות, פחד ואפילו כעס לפעמים על שהן צריכות לעבור מסע כה ארוך ובודד לבד, אבל לצד כל זה אני מגלה נשים חזקות, איתנות,עוצמתיות, נחושות ומאמינות בדרכן שמגיע להן להיות אמהות כנגד כל המוסכמות כי הן מאמינות שהילד שלהן יקבל את כל מה שכל אימא יכולה לתת ואף יותר!
בסרט נחשפנו לראשונה לקול האחר, לילדים שרוצים להבין את הזהות שלהם, רוצים להשקיט את הקול של "החלל" כפי שאחד מהילדים אמר וכמו שיש שני צדדים לכל מטבע, היהלי חבל שלא שמענו את הקול של הילדים שמאושרים בידיעה שיש "רק" אימא ושאימא אהבה אותם עוד בטרם נולדו ולכן החליטה לעבור את המסע הזה לבדה, הקול שמסביר לילדים המדהימים הללו שהזהות שלהם לא תלויה באף גורם ושהאושר שלהם טמון רק בהם. ברור שכמו שבאימוץ יש ילדים שמאודחשוב להם לפתוח את תיק האימוץ בגיל 18, גם בתרומת זרע אפשר לתת קצת יותר פרטים על התורם, אפשר וצריך לחשוב על אופציות אשר מאפשרות למי שרוצה לקבל יותר אינפורמציה על זהות אביהם. אבל מכאן ועד הצורך ליצור סרט אשר בעיקרו מתעד חיים ריקים של ילדים מנשים יחידניות דרך תרומת זרע זה לעשות עוול לכל אותם נשים אמיצות אשר מגדלות באושר ילדים שמחים ומאושרים שלא חסרה להם אהבה או זהות.
נשים יחידניות אני רוצה לחזק אתכן, תמשיכו במסע אל עבר החלום ואל תיתנו לאף אחד להזיז אתכן מהמסלול אל ההורות.
באהבה גדולה,
איריס.
