מכירים את המצבים הללו שאתה מרגיש ששום דבר לא קורה במקרה? כך הרגשתי בנסיעתי האחרונה לאיטלה שהתחילה כפנטזיה גדולה לרכישת נעלים ותיקים יוקרתיים והסתיימה בשיחה מרגשת עם איטלקי מסוקס על טיפולי פוריות.
יש כמה דברים שמקשרים אנשים כל כך שונים עם פערי תרבות ושפה בעולם הגלובלי והגדול שלנו. זה יכול להיות אופנה והנעלה שמקשרת נשים מסין וממילאנו דרך הטעם המשותף, זה יכול להיות אתרי נופש אקזוטיים שתמיד מאחדים המוני אנשים מכל קצבות העולם, זה יכול להיות מאכלים כמו סושי שהוכיחו לא פעם שאלו שאוהבים אותו אוהבים אותו מאוד ואלו שלא, לא מבינים מה העניין מקצת דג ואורז. אבל הפתעתי הגדולה בין ההנעלה, צו האופנה והמאכלים הייתה ההבנה שלא משנה איזו שפה אתה מדבר ואיזה אוטו חונה בחנייה, הכמיהה לילד היא חזקה מאיתנו ואנחנו נעשה הכל על מנת להשיג אותה!
חזרתי השבוע מאיטליה לאחר חמישה ימים קסומים. נסעתי כמשתתפת במשלחת לתערוכת נעלים יוקרתית וכפי שאתם בטח סבורים, מאוד סבלתי…
החוויה הייתה מדהימה ובפרט לעובדה שזו הפעם הראשונה שאני משאירה את ילדי ובעלי מאחור ונוסעת עם חברה לנפוש וליהנות, מצאתי את הזמן לחשוב על חיי ועל העתיד העסקי לשנה הקרובה מה שחיבר אותי עוד יותר לתחושת הסיפוק האישית.
ביום השלישי לאחר יום גדוש הנאה רצופה ושופינג מתבקש, מצאתי את עצמי מנחמת בטלפון מטופלת יחידנית שהפכה מזמן לחלק בלתי נפרד מחיי, שלצערי הרב קיבלה תשובה שלילית. המטופלת היא ישראלית שחייה הרבה שנים בחול וכאוסטרלית לשעבר ההתנהלות שלנו היא באנגלית על מנת להקל עליה וגם קצת עלי. תוך כדאי שיחה ראיתי את אחד הסוחרים האיטלקיים, מרקו, מקשיב בקשב רב לשיחתי. בסיומה מרקו פנה אלי בבקשה להבין במה בדיוק אני עוסקת מכיוון שגם הוא ואישתו מנסים שנים רבות לצלוח את המסע אך עדיין ללא הצלחה. ראשית נדהמתי מהפתיחות של מרקו, בלי לחשוב פעמיים הוא סיפר לי על טיפולי הפוריות שהוא ובת זוגתו עוברים. על העובדה שהוא "כמעט עקר", ועל העובדה שהוא רצה "לשחרר" את אישתו על מנת שלפחות היא תממש את ההורות. הייתי מאוד מופתעת מהפתיחות הטוטאלית של האדם, חשבתי לרגע על העובדה שמרקו לא התבייש אפילו לרגע לחשוף את היותו מטופל פוריות, ותהיתי ביני לבין עצמי אם אי פעם אהיה בסיטואציה בה גבר או אישה ישראלים יקבלו ממני כלים להתמודדות עם טיפולי פוריות בפתיחות מלאה באמצע קניון מבלי לחשוב פעמיים. תוך כדי המחשבה גם הבנתי, שמרקו ואישתו אינם מבזבזים אנרגיות על אשמה או בושה ולכן קל להם יותר לדבר על העובדות כעובדות ולא לשמור את מצוקתם בסוד.
באיטליה המדהימה, הקסומה והרומנטית מצאתי את עצמי ממקדת אדם שהכרתי באקראי רק כמה שעות קודם, אדם שסיפר לי בכאב עצום שמעל שש שנים הוא לא חי את חייו אלא את החלום להפוך לאב. אדם שבא ממשפחה אמידה שלהפתעתו הרבה גילה שכסף באמת לא יכול לקנות הכל במיוחד כשמדובר בבריאות ובהורות. אדם שחולם בלילות ש"במבינו" קטן יקרא לו "פאפא", אדם שהזכיר לי מאוד את עצמי ואת בעלי בתהליך, שבעיקר מרגיש בודד, מיואש ועצוב. לא אלאה אותכם בפרטים או בשיחת הטלפון שניהלתי עם אישתו המרגשת, אבל כן חשוב לי לספר שהיאוש של אותו זוג התחלף מעט נוכח האפשרויות הנוספות שהמלצתי, ובביקורם הצפוי בארץ בעוד כחודשיים הם יבקרו את אחד מטובי הרופאים שעובד איתי בצמידות.
לסיום, מרקו אמר שנתתי לו כיוון ותקווה חדשה ואני הסברתי למרקו האיטלקי שהוא נותן לי את הכוח והאומץ להמשיך במסע חיי ובעיקר הוא מוכיח לי כמה אני אוהבת את מה שאני עושה גם ובעיקר כשאני נופשת באיטליה!
לעולם לא נדע מה טומן לנו העתיד, לעולם לא נדע מה המשמעות של ההכירות שלנו עם כל אדם חדש, אבל עבורי הנסיעה הזו הוכיחה מעל לכל ספק שמרקו היה זקוק לי ואני הייתי שם עבורו בדיוק בזמן הנכון. אולי גורל, אולי משהו מיסטי אבל עבור מרקו, בעיקר תקווה.
